<h1>ראבי"ה סימן תתקכ"ט</h1>
<h2>דף לד:</h2>
ומה ששאלת דקודם נתינת הגט גזרו באלה בנטילת חפץ על המגרש שלא יקרא שום ערער על הגט לאחר שינתן ושוב כתבוהו, ואמר שנולד במיידבורק, כי איש נכרי היה. ועתה שמעתם מליזים ומוצאי קול ששינה מקום מולדתו, וגם שוב חזר ואמר הוא עצמו שלא נולד משם. נ"ל כיון שאין עדות ברורה אלא קול, וקול זה לאחר נישואין הוא, האמר רב אשי [גיטין פ"ט ע"ב] כל קלא דבתר נישואין הוא לא חיישי', וכן קיימ' לן דבתר אירוסין. ואע"ג דהני נישואין גריעי, דהא צריך להוציא עד ג' חדשים, מיהו כיון שאם ברח עד ג' חדשים, או אפי' לא ברח ושהה כן ג' חדשים, אין צריך להוציא, א"כ נישואין גמורין הן, וכל כמה דלא משכחיה ראייה אין לחלק בין נשואין לנישואין. וגם אין לחוש ולהמתין עד שיתברר הדבר כל זמן שאין עתה עדות ברורה, ואין לדאוג לבעל דילמא מקלקלי לזרעא מפני שמא יתברר הדבר. ועוד נ"ל אפי' אם יתברר בעדות גמורה ששינה מקום לידתו לא פסלי לגיטא, כי שינה שם עירו דהזורק [פ' ע"א] וכן גבי ההיא דשקל ספר בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב] דפרכי' והא בעינן שמו ושמה ושם עירו ושם עירה לא מיירי אלא במקום הדרים שם בזמן שנכתב הגט ולא במקום הלידה. ואני רגיל לומר בכאן לעוסקים בגט שאם מרופה בידם מקום הלידה שלא יכתבו כלל, כי בזה לא יהיה לעז. ופשוט הוא שאין צריך לכתוב, ואם יכתב שנולד במקום שלא נולד יוציאו לעז שלא נולד שם. ואע"פ שאין לחוש לאותו לעז, שכיון שלא הצריכו חכמים לכותבו אין בזה פסול אם שינהו. ואם היה בכך נפסל הרבה עיוותו קדמונים שהרגילו לכותבו, כי פעמים אדם טועה במקום לידתו והיה נפסל. ואע"פ שעליו יש לסמוך, פעמים שטועה בדבר, וא"כ מוטב היה שלא היו מרגילין לכותבו. ומה שהורגלו לכתוב מקום הלידה, נ"ל דחששא פן יהיו בעיר אחת שני יוסף בן שמעון ולא יתנו פעמים על לב לכתוב סימן או דורות, ואז יהיה מקום הלידה סימן, כי יתברר מקום לידת כל אחד ואחד. ומעשים בכל יום שכותבין על פי הבעל מקום לידתו, וטעמא שאפי' לא ימצא לא חיישי'. ולא דמי לואישתמודענוהי דאפי' מפי קרוב ואשה כשר [יבמות ל"ט ע"ב], דהתם אי אפשר בע"א משום עיגון, אבל הכא מה ראו לכותבן. אם היה יכול לבא לידי פסול, הלא מוטב היה שלא לכותבו. וזה כבר כמה שנים שאמר לי ר' נחמיה בשם רבי' יעקב מ"כ שהיה מביא ראייה ממ"ד [כתובות כ"ד ע"ב] אין מעלין משטר' ליוחסין, דלאו אכולה מילתא מסהדי אלא אמנה שבשטר ולא שיהיה כהן, ואע"ג שאינו כהן השטר כשר, הכי נמי הכא. ואע"פ שיש לדחות דלא דמי לכהן שגור בפי הכל על פי עצמו ולא הוצרכו לעידותם, ולא מקום הלידה. וכתבתי מה ששמעתי להראות שסוברים בו כשרות, ונ"ל דכשר גמור הוא. ואעפ"כ אל תסמכו עלי עד שתמלכו בשאר רבני'. יצחק בר שמואל.
מי יגלה עפר מעיניך ר"ת, שכתבו עליך שאתה מצריך לכתוב מקום לידתו, וכן כתוב בטופס גט של רבינו תם. אך בכל שאר טופסי גיטין של הגאונים לא נכתב אלא מקום דירה, וכן נראה. כי לא מצינו בתלמוד [גיטין פ' ע"א] כי אם שינה שם עירו, שהוא מקום שדר שם ודעתו להשתקע, ואפי' ל' יום, כדאמרי' בפ' השותפין שרצו [ח' ע"א]. ואע"פ שנולד מעיר אחרת, הואיל ויצא לא הוי עירו. ואם לאחר ל' יום שנתיישב או שנה (ו)נמלך לצאת ונתיישב בעיר אחרת ודעתו להשתקע שם, אחר אחרון אני בא והוא קרוי עירו, כדאמרי' באשה שלום [קט"ז ע"א], ההוא גיטא דאשתכח בסורא, וכתב ביה, בסורא מתא אנן ענן בר חייא נהרדעא. ובדוק רבנן מסורא ועד נהרדעי ולא אשכחן אלא ענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעי וכו'. וע"כ לא פליגי אביי ורבא אלא משום דאתו סהדי דההוא יומא לא הוי בסורא אלא בנהרדעי, הא לא אתי סהדי חיישי' דלמא מחגרא הוא דהוה, ואע"ג דהוה מחגרא, פי' שם עירו, וכתב ביה נהרדעא, כיון שבנהרדעא הוא יושב בה באחרונה ההיא דוכתא דווקא הוי (כגבי) [לגביה], ואע"פ שלא נולד (מנהרדעא) [בנהרדעא], דהא מחגרא הוה או ממקום אחר. [וכן] מצינו בתיקון שטרות דממדינת פלוני' ולא יותר, ושמא לא כתבו ר"ת אלא לשופרא דשטרא בעלמא. אבל אדם שיוצא ממקום יישובו והלך לו, הן לסחורה הן ללמוד, אל מקום אחר, אפי' שהה שם בעניין זה הרבה, לא הוי שם עירו, הואיל ודעתו לחזור. וכ"ש אם נשכר במקום שיש (אדם שאין לו) [חרם של] יישוב, שאין יכול לשאר שם מפני החרם, דלא הוי עירו. וזה האיש העידו בפנינו עדים שנולד בכרכוב, (או) [אך] פעמים הולך למיידבורק אל אחיו שנשאו שם נשים ונתיישבו שם, ושוהה שם כעין אכסנאי לפי שעה, ויוצא והולך אנה ואנה, הן ללמוד הן להשכיר עצמו, ולא קבע לו שום יישוב. הילכך היה צריך להזכיר מקום לידתו, כיון שאין לו מקום דירה. ואם היה לו מקום דירה לא היה צריך מקום לידה להזכיר. וזה שכתבו שהוא ממיידבורק גרוע ממשנה שם עירו, דפי' משנה שם עירו, אם היה לכרכוב ב' שמות והוא עיר אחת וכותב שם האחד ולא הזכיר שם האחר, דהיינו דומי' דמשנה שמו [גיטין ל"ד ע"ב], שיש לו ב' שמות יוסי ויוחנן וכותב שם האחד והוא דאיתחזק בתרי שמי. וקל וחומר, אם במקום שנכתב שם [ה]אחד [אינן קורין בשם האחר אע"ג] דידעינן וודאי שהוא שם העיר שנתיישב שם, פסול משום לעז דמדינות אחרות (שעורן עירקו) [שקורין עירו] עיר אחר, כל שכן כשלא נכתב כלל, אותה העיר שנתיישב בה אלא עיר אחרת. דלא כיוונו עירן, דאיכא לעז טפי. ומתשובת ר"ת שנשאל לו על אדם דהיה דר באלצירא ויצא ליואני וביום לכתו גירש אשתו, ומתשובתו מוכיח כדבריי. והתשובה היא בידי. וצורינו יעמידנו על האמת. תשובת רבי' אבא מרי ר' יואל הלוי.
שוב אירע מעשה שכתבו מקום דירה ולא הזכירו בגט מקום לידה, ונשאלתי עליה, וזאת תשובתי. ידע אדוני הרב כי מה שנחלקו רבותינו במעשה הכתוב למעלה זה הוא כששינו מקום הלידה, אבל אם לא הזכירו מקום לידה כי אם מקום דירה לכולי עלמא כשר, דשינה שם עירו הוא מקום דירה, דמקום הלידה רוב פעמים אינו ידוע. ור"ת שהזכיר שניהם לשופרא דגיטין דעלמא, ובכל טופסי הגאונים לא הזכיר כי אם מדינה אחת ולא שתים. וא"ת הלא שינה שם עירו הוי כמו שינה שמו, שאם קורין לו יוסי ויוחנן. ודכוותיה אם יש לעיר שני שמות צריך להזכיר שניה', כדי שידעו הכל שגירשה. כגון אם בארץ יהודה קורין לסורא סורא ובגליל קורין לסורא נהרדעי ולא סורא צריך לכתוב פלניא דמסורא ודמנהרדעי, שאם יכתוב סורא לא ידעו בגליל, ואם יכתוב נהרדעי לא יבינו ביהודה. ודכותיה אם האיש נקרא על שם שני עיירות, כגון פלוני דמסורא בשביל שנולד שמה וגם קורין אותו פלוני דמנהרדעי בשביל שדר שמה, צריך לכתוב שניהם, דלא ליתו למיטעי כדפרי'. ולפי זה היה צריך לכתוב שניהם. הא ליתא. חדא, דהא אוקימנא דאיתחזק בתרי שמיה, והכא אינו נקרא כי אם בשם הדירה שדר שם באחרונה ולא על שם לידה שאינו ידוע רוב פעמים, ואמרי' [ל"ד ע"ב], יצא למקום אחר וגירש באחד מהן מגורשת. ותו, אפי' אם נקרא בכל המדינות על שם לידה ודירה, פלוני דממדינת פלונית וממדינת פלונית, וכתב רק שם האחד כשר, כיון שבכל המקומות ידוע שמו על שם שתי המדינות כשר. וגרסי' בירושלמי [פ"ד ה"ב] אהא דהיו לו שתי נשים וכו', מתני' כשהיה עומד ביהודה וכתב לגרש את אשתו שבגליל, אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש אשתו שביהודה הרי זו מגורשת. ולשון התוספתא [פ"ו ה"ז] מוכיח כן, דתניא יש לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, גירש אשתו שביהודה בשם שבגליל ואשתו שבגליל בשם שביהודה, וכן היא בתלמוד ירושלמי נמי. ש"מ דבמגרש בגליל אותה שביהודה מיירי. ולהכי נקט בגמ' דידן שני שמות של יהודה וגליל, אבל אם ביהודה נקרא בשני שמות אין צריך לכתוב כי אם שם אחד. וכן פסק ר"ת בתשובותיו. והא דאמרי' בגמ' דידן [ל"ד ע"ב], היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, היינו משום שבגליל אין קורין אותו בשם שביהודה כלל, ומה יועיל שם של יהודה לבני גליל ולא יכירו בו ויוציאו לעז על הגט שלא גירש כלל, אחר שהמגרש שולח הגט לגליל. ול"נ דאפי' אם אינו שולחו לגליל, דקתני גירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה אינה מגורשת, שאם יראה הגט אחד מגליל יאמר שאינה מגורשת ויוציא לעז על [הגט]. שבגליל אין מכירין בשם של יהודה. וכן נ"ל שאם ביהודה נקרא שמו שני שמות יוסי ויוחנן ובגליל יוחנן, אם כתב יוחנן כשר, דביהודה ידועים שניהם, וכ"ש בגליל שאין לו שם אחר, אבל אם כתב יוסי פסול מפני בני גליל. כללו של דבר צריך לכתוב שם הידוע ושוה לשניהם. וכן אם ביהודה נקרא יוסי ויוחנן ובגליל נקרא יוסי ויוחנן כשר, דליכא למטעי, איזה מהן לבדו שכתב, לפי הירושלמי וגמרא דידן. ורבי' תם לא פי' ככל הצורך. והא דאמרי' [שם], ההוא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה, דמשמע בחד מקום. י"ל דלכתחילה בעינן כל שום וחניכה משום שני שמות דיהודה וגליל אבל בדיעבד כשר. ואי נמי י"ל דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה בגליל, וביהודה כולהו קרו לה מרים. אמרי נהרדעי, מרים וכל שום שיש לה, כגון שעומד ביהודה ומגרש את אשתו שבגליל. כ"פ ר"ת. ולפי (שיטתי) [שיטתו] אפי' הוו קרו לה בגליל פלגא מרים ופלגא שרה, אי נמי כל בני גליל קורין לה מרים ושרה וביהודה רק מרים, וגירשה אפי' בגליל, צריך לכתוב מרים ולא שרה, אלא מעשה שהיה כך היה. וקרוב הדבר בעיני דמרים בלא שום וחניכה כשר, כיון ששם מרים ידוע ביהודה וגליל, והאי דנקט מרים וכל שום דאית לה משום סיפא, דשרה לא מהני כל שום, משום דפורתא שרה. וה"פ, אם בא לכתוב כל שום, עם מרים יכתבנו ולא עם שרה. ואע"ג דתנן [פ"ז ע"ב] כתב חניכתו וחניכתה כשר, פי', שם חניכה של משפחה. התם לא הזכיר השם המובהק כלל, אבל היכא דבא להזכיר השם המובהק וכת' מה דקרו פורתא ושבק העיקר לא מהני כל שום, דדמי למזויף מתוכו דלא מהני עידי מסירה אע"ג דאי לא חתימי כלל כשר. ולפי זה שפירשתי ה"ה גבי שם עירו יש לומר כן. אם דר בסורא ונולד בנהרדעי, וקורין לו פלוני דמסורא ופלוני דמנהרדעי, וגם בסורא וגם בנהרדעי נקרא בשניהן, סגי לה בחדא, בסורא או בנהרדעי, דשניהן ידועין לכל וליכא למטעי, כמו יוסי ויוחנן שפירשתי. ואם בסורא קורין פלוני דמסורא ונהרדעי, אי נמי זימנין בהאי וזימנין בהאי, רק דלא ליהוי פורתא, ובנהרדעי בשם פלוני דמנהרדעי גרידא [כותבין פלוני דמנהרדעי], ולא לסורא. ואין חילוק בין יש לאיש שני שמות, בין יש לעיר שני שמות, בין אם האיש והאשה מכונים על שם שני עיירות דממדינ' פלו' ומדינת פלו', אבל לעיר אין שני שמות, הכל דרך אחד וטעם אחד לכולם כדרך שפירשתי. הילכך אם מפרשי' שם עירו לידה ודירה, היכא דנקרא בשניהם כשר הגט בחדא מינייהו וכל שום וחניכה. ואם פורתא קרו (לה) [ליה] בחדא מינייהו לא יכתוב אותו דפורתא וכל שום. ואין הדעת מכרעת לפרש שם עירו לידה ולא דירה, דיותר רגילות לקרות על שם הדירה. ואם רגילים לקרותו על שם שני שמות, שדר בשכבר, כתב ר"ת משום לזות שפתים מזכיר שניהם. ומיהו נ"ל דאם רגילות בשוה לקרותו בשניהם כשר בחד, וכל שכן דידוע דרובא קרו ליה על שם דירתו שבשעת הגט, כדמשמע גבי ענן מחגרא [יבמות קט"ז ע"א] שכתבו נהרדעי. והא דגרסי' בפ' גט פשוט [קס"ז ע"ב], וניחוש לשני יוסף בן שמעון וכו', עד אין מגרש' נשותיהן אלא זה בפני זה. פי', כדי שיתנו לב ב"ד שבעירם ויכתבו משולשים או סימן כדתנן התם [קע"ב ע"א], ותו ליכא למיטעי בינייהו, וכן פי' רבי' זקיני מ"כ. ואם יערים אחד ויאמר לשלש יבינו ב"ד שיש בן גילו בעיר ויבחנו מי הוא המגרש. והילכך אם תביא גט שאינו משולש ומסומן יבינו ששקר הוא, שאילו נעשה בב"ד היה משולש. ואי אזיל נמי למתא אחריתא ויאמר לכתוב בשמו יוסף לא מהני נמי מהאי טעמא, כיון שאינו משולש ושני יוסף בן שמעון בעיר אחת. ופריך, וניחוש דלמא לא שמיה יוסף ומחזיק לשמיה יוסף, שעתה אין צריך לשלש, ויתננו לאשת יוסף בן שמעון שמסורא. מכאן אין ראייה, כי יש לפרש, אם יוסף נולד וגם דר בסורא הוא ילך לנהרדעי ויאמר, כתבו לי שאני מסורא ואני היום עומד בנהרדעי, ויתננו לאשת יוסף בסורא. והיא תאמר, באותו היום עומדת בנהרדעי הייתי כשנתתה לי הגט. והנה נכתב לידה ודירה, ועל דרך זה תוכל לפרש על לידה גרידא או על מקום דירה גרידא. ומשני, כל שהוחזק בעיר ל' יום, פי' ליכא למטעי, כי מעתה שעמד פה ל' יום זה עיקר מקומו, כדאיתא בהשותפין [ח' ע"א], ואין כותבין, פלוני דמסורא וקאים היום בנהרדעי, אלא פלוני דמנהרדעי. ואם יתננו לאשת יוסף דסורא אינו כלום, דידוע לשכיניו שלא עמד פה ל' יום, ואם (לא) [לו] נכתב היו כותבין, יוסף מדסורא וקאים יומא דין בנהרדעי. לא איתחזק מאי, דהשתא על כורחיה כותב, יוסף מדסורא וקאים בנהרדעי, ואין להבחין. ומשני, כגון דקרו ליה ועני. הילכך זה שמו בוודאי ואין לחוש יותר כלל, שאם אין בן גילו בסורא הרי טוב, ואם בן גילו שם כיון שאינם משולשים לא מהני מידי. ואם נפרש נמי שאין צריך כי אם דירה גרידא לכתוב אמרו שפיר, דכשהוחזק ל' יום כותבין רק נהרדעי, ואם ליוסף דסורא נכתב ידוע שסורא מקומו, ולא היה לנו לכתוב כי אם סורא, אבל בדלא איתחזק מזכיר שניהם כדפרישית לעיל. ומכל מקום יש להבחין מכאן דמקום לידה גרידא לא כתבי' בלא מקום דירה, שאם כן מאי תירץ על שהוחזק (שמו) בעיר ל' יום, הלא בשם הלידה כותבין. אלא ש"מ דלכל הפחות דירה יש לכתוב עם הלידה או דירה גרידא. וזה שפירשתי לפי הספרים שכתוב בהן, כל שהוחזק בעיר ל' יום, ולא גרסי', שמו. אבל לפי אותן ספרים דגרסי', כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום, אין ראייה כלל, דה"פ, שאז אין לחוש שמא מחזיק לשמי'. ורב זביד אמר רמאה וכו' וחיישי' לדילמא לאו שמיה הוא ואתי לאיקלקולי, כדפרשית לעיל. אבל כי ידעינן שמיה בודאי ליכא קילקול אפי' יש יוסף בן שמעון אחר, כיון שאינן משולשין. ותו לא מידי.
<h2>דף פ.</h2>
ומה ששאלת דקודם נתינת הגט גזרו באלה בנטילת חפץ על המגרש שלא יקרא שום ערער על הגט לאחר שינתן ושוב כתבוהו, ואמר שנולד במיידבורק, כי איש נכרי היה. ועתה שמעתם מליזים ומוצאי קול ששינה מקום מולדתו, וגם שוב חזר ואמר הוא עצמו שלא נולד משם. נ"ל כיון שאין עדות ברורה אלא קול, וקול זה לאחר נישואין הוא, האמר רב אשי [גיטין פ"ט ע"ב] כל קלא דבתר נישואין הוא לא חיישי', וכן קיימ' לן דבתר אירוסין. ואע"ג דהני נישואין גריעי, דהא צריך להוציא עד ג' חדשים, מיהו כיון שאם ברח עד ג' חדשים, או אפי' לא ברח ושהה כן ג' חדשים, אין צריך להוציא, א"כ נישואין גמורין הן, וכל כמה דלא משכחיה ראייה אין לחלק בין נשואין לנישואין. וגם אין לחוש ולהמתין עד שיתברר הדבר כל זמן שאין עתה עדות ברורה, ואין לדאוג לבעל דילמא מקלקלי לזרעא מפני שמא יתברר הדבר. ועוד נ"ל אפי' אם יתברר בעדות גמורה ששינה מקום לידתו לא פסלי לגיטא, כי שינה שם עירו דהזורק [פ' ע"א] וכן גבי ההיא דשקל ספר בפ"ב דגיטין [י"ט ע"ב] דפרכי' והא בעינן שמו ושמה ושם עירו ושם עירה לא מיירי אלא במקום הדרים שם בזמן שנכתב הגט ולא במקום הלידה. ואני רגיל לומר בכאן לעוסקים בגט שאם מרופה בידם מקום הלידה שלא יכתבו כלל, כי בזה לא יהיה לעז. ופשוט הוא שאין צריך לכתוב, ואם יכתב שנולד במקום שלא נולד יוציאו לעז שלא נולד שם. ואע"פ שאין לחוש לאותו לעז, שכיון שלא הצריכו חכמים לכותבו אין בזה פסול אם שינהו. ואם היה בכך נפסל הרבה עיוותו קדמונים שהרגילו לכותבו, כי פעמים אדם טועה במקום לידתו והיה נפסל. ואע"פ שעליו יש לסמוך, פעמים שטועה בדבר, וא"כ מוטב היה שלא היו מרגילין לכותבו. ומה שהורגלו לכתוב מקום הלידה, נ"ל דחששא פן יהיו בעיר אחת שני יוסף בן שמעון ולא יתנו פעמים על לב לכתוב סימן או דורות, ואז יהיה מקום הלידה סימן, כי יתברר מקום לידת כל אחד ואחד. ומעשים בכל יום שכותבין על פי הבעל מקום לידתו, וטעמא שאפי' לא ימצא לא חיישי'. ולא דמי לואישתמודענוהי דאפי' מפי קרוב ואשה כשר [יבמות ל"ט ע"ב], דהתם אי אפשר בע"א משום עיגון, אבל הכא מה ראו לכותבן. אם היה יכול לבא לידי פסול, הלא מוטב היה שלא לכותבו. וזה כבר כמה שנים שאמר לי ר' נחמיה בשם רבי' יעקב מ"כ שהיה מביא ראייה ממ"ד [כתובות כ"ד ע"ב] אין מעלין משטר' ליוחסין, דלאו אכולה מילתא מסהדי אלא אמנה שבשטר ולא שיהיה כהן, ואע"ג שאינו כהן השטר כשר, הכי נמי הכא. ואע"פ שיש לדחות דלא דמי לכהן שגור בפי הכל על פי עצמו ולא הוצרכו לעידותם, ולא מקום הלידה. וכתבתי מה ששמעתי להראות שסוברים בו כשרות, ונ"ל דכשר גמור הוא. ואעפ"כ אל תסמכו עלי עד שתמלכו בשאר רבני'. יצחק בר שמואל.
מי יגלה עפר מעיניך ר"ת, שכתבו עליך שאתה מצריך לכתוב מקום לידתו, וכן כתוב בטופס גט של רבינו תם. אך בכל שאר טופסי גיטין של הגאונים לא נכתב אלא מקום דירה, וכן נראה. כי לא מצינו בתלמוד [גיטין פ' ע"א] כי אם שינה שם עירו, שהוא מקום שדר שם ודעתו להשתקע, ואפי' ל' יום, כדאמרי' בפ' השותפין שרצו [ח' ע"א]. ואע"פ שנולד מעיר אחרת, הואיל ויצא לא הוי עירו. ואם לאחר ל' יום שנתיישב או שנה (ו)נמלך לצאת ונתיישב בעיר אחרת ודעתו להשתקע שם, אחר אחרון אני בא והוא קרוי עירו, כדאמרי' באשה שלום [קט"ז ע"א], ההוא גיטא דאשתכח בסורא, וכתב ביה, בסורא מתא אנן ענן בר חייא נהרדעא. ובדוק רבנן מסורא ועד נהרדעי ולא אשכחן אלא ענן בר חייא מחגרא דהוה בנהרדעי וכו'. וע"כ לא פליגי אביי ורבא אלא משום דאתו סהדי דההוא יומא לא הוי בסורא אלא בנהרדעי, הא לא אתי סהדי חיישי' דלמא מחגרא הוא דהוה, ואע"ג דהוה מחגרא, פי' שם עירו, וכתב ביה נהרדעא, כיון שבנהרדעא הוא יושב בה באחרונה ההיא דוכתא דווקא הוי (כגבי) [לגביה], ואע"פ שלא נולד (מנהרדעא) [בנהרדעא], דהא מחגרא הוה או ממקום אחר. [וכן] מצינו בתיקון שטרות דממדינת פלוני' ולא יותר, ושמא לא כתבו ר"ת אלא לשופרא דשטרא בעלמא. אבל אדם שיוצא ממקום יישובו והלך לו, הן לסחורה הן ללמוד, אל מקום אחר, אפי' שהה שם בעניין זה הרבה, לא הוי שם עירו, הואיל ודעתו לחזור. וכ"ש אם נשכר במקום שיש (אדם שאין לו) [חרם של] יישוב, שאין יכול לשאר שם מפני החרם, דלא הוי עירו. וזה האיש העידו בפנינו עדים שנולד בכרכוב, (או) [אך] פעמים הולך למיידבורק אל אחיו שנשאו שם נשים ונתיישבו שם, ושוהה שם כעין אכסנאי לפי שעה, ויוצא והולך אנה ואנה, הן ללמוד הן להשכיר עצמו, ולא קבע לו שום יישוב. הילכך היה צריך להזכיר מקום לידתו, כיון שאין לו מקום דירה. ואם היה לו מקום דירה לא היה צריך מקום לידה להזכיר. וזה שכתבו שהוא ממיידבורק גרוע ממשנה שם עירו, דפי' משנה שם עירו, אם היה לכרכוב ב' שמות והוא עיר אחת וכותב שם האחד ולא הזכיר שם האחר, דהיינו דומי' דמשנה שמו [גיטין ל"ד ע"ב], שיש לו ב' שמות יוסי ויוחנן וכותב שם האחד והוא דאיתחזק בתרי שמי. וקל וחומר, אם במקום שנכתב שם [ה]אחד [אינן קורין בשם האחר אע"ג] דידעינן וודאי שהוא שם העיר שנתיישב שם, פסול משום לעז דמדינות אחרות (שעורן עירקו) [שקורין עירו] עיר אחר, כל שכן כשלא נכתב כלל, אותה העיר שנתיישב בה אלא עיר אחרת. דלא כיוונו עירן, דאיכא לעז טפי. ומתשובת ר"ת שנשאל לו על אדם דהיה דר באלצירא ויצא ליואני וביום לכתו גירש אשתו, ומתשובתו מוכיח כדבריי. והתשובה היא בידי. וצורינו יעמידנו על האמת. תשובת רבי' אבא מרי ר' יואל הלוי.
שוב אירע מעשה שכתבו מקום דירה ולא הזכירו בגט מקום לידה, ונשאלתי עליה, וזאת תשובתי. ידע אדוני הרב כי מה שנחלקו רבותינו במעשה הכתוב למעלה זה הוא כששינו מקום הלידה, אבל אם לא הזכירו מקום לידה כי אם מקום דירה לכולי עלמא כשר, דשינה שם עירו הוא מקום דירה, דמקום הלידה רוב פעמים אינו ידוע. ור"ת שהזכיר שניהם לשופרא דגיטין דעלמא, ובכל טופסי הגאונים לא הזכיר כי אם מדינה אחת ולא שתים. וא"ת הלא שינה שם עירו הוי כמו שינה שמו, שאם קורין לו יוסי ויוחנן. ודכוותיה אם יש לעיר שני שמות צריך להזכיר שניה', כדי שידעו הכל שגירשה. כגון אם בארץ יהודה קורין לסורא סורא ובגליל קורין לסורא נהרדעי ולא סורא צריך לכתוב פלניא דמסורא ודמנהרדעי, שאם יכתוב סורא לא ידעו בגליל, ואם יכתוב נהרדעי לא יבינו ביהודה. ודכותיה אם האיש נקרא על שם שני עיירות, כגון פלוני דמסורא בשביל שנולד שמה וגם קורין אותו פלוני דמנהרדעי בשביל שדר שמה, צריך לכתוב שניהם, דלא ליתו למיטעי כדפרי'. ולפי זה היה צריך לכתוב שניהם. הא ליתא. חדא, דהא אוקימנא דאיתחזק בתרי שמיה, והכא אינו נקרא כי אם בשם הדירה שדר שם באחרונה ולא על שם לידה שאינו ידוע רוב פעמים, ואמרי' [ל"ד ע"ב], יצא למקום אחר וגירש באחד מהן מגורשת. ותו, אפי' אם נקרא בכל המדינות על שם לידה ודירה, פלוני דממדינת פלונית וממדינת פלונית, וכתב רק שם האחד כשר, כיון שבכל המקומות ידוע שמו על שם שתי המדינות כשר. וגרסי' בירושלמי [פ"ד ה"ב] אהא דהיו לו שתי נשים וכו', מתני' כשהיה עומד ביהודה וכתב לגרש את אשתו שבגליל, אבל אם היה ביהודה וכתב לגרש אשתו שביהודה הרי זו מגורשת. ולשון התוספתא [פ"ו ה"ז] מוכיח כן, דתניא יש לו שתי נשים, אחת ביהודה ואחת בגליל, גירש אשתו שביהודה בשם שבגליל ואשתו שבגליל בשם שביהודה, וכן היא בתלמוד ירושלמי נמי. ש"מ דבמגרש בגליל אותה שביהודה מיירי. ולהכי נקט בגמ' דידן שני שמות של יהודה וגליל, אבל אם ביהודה נקרא בשני שמות אין צריך לכתוב כי אם שם אחד. וכן פסק ר"ת בתשובותיו. והא דאמרי' בגמ' דידן [ל"ד ע"ב], היו לו שתי נשים אחת ביהודה ואחת בגליל ולו שני שמות אחד ביהודה ואחד בגליל וגירש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה וכו' אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו, היינו משום שבגליל אין קורין אותו בשם שביהודה כלל, ומה יועיל שם של יהודה לבני גליל ולא יכירו בו ויוציאו לעז על הגט שלא גירש כלל, אחר שהמגרש שולח הגט לגליל. ול"נ דאפי' אם אינו שולחו לגליל, דקתני גירש אשתו שביהודה בשמו שביהודה אינה מגורשת, שאם יראה הגט אחד מגליל יאמר שאינה מגורשת ויוציא לעז על [הגט]. שבגליל אין מכירין בשם של יהודה. וכן נ"ל שאם ביהודה נקרא שמו שני שמות יוסי ויוחנן ובגליל יוחנן, אם כתב יוחנן כשר, דביהודה ידועים שניהם, וכ"ש בגליל שאין לו שם אחר, אבל אם כתב יוסי פסול מפני בני גליל. כללו של דבר צריך לכתוב שם הידוע ושוה לשניהם. וכן אם ביהודה נקרא יוסי ויוחנן ובגליל נקרא יוסי ויוחנן כשר, דליכא למטעי, איזה מהן לבדו שכתב, לפי הירושלמי וגמרא דידן. ורבי' תם לא פי' ככל הצורך. והא דאמרי' [שם], ההוא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה, דמשמע בחד מקום. י"ל דלכתחילה בעינן כל שום וחניכה משום שני שמות דיהודה וגליל אבל בדיעבד כשר. ואי נמי י"ל דרובא קרו לה מרים ופורתא שרה בגליל, וביהודה כולהו קרו לה מרים. אמרי נהרדעי, מרים וכל שום שיש לה, כגון שעומד ביהודה ומגרש את אשתו שבגליל. כ"פ ר"ת. ולפי (שיטתי) [שיטתו] אפי' הוו קרו לה בגליל פלגא מרים ופלגא שרה, אי נמי כל בני גליל קורין לה מרים ושרה וביהודה רק מרים, וגירשה אפי' בגליל, צריך לכתוב מרים ולא שרה, אלא מעשה שהיה כך היה. וקרוב הדבר בעיני דמרים בלא שום וחניכה כשר, כיון ששם מרים ידוע ביהודה וגליל, והאי דנקט מרים וכל שום דאית לה משום סיפא, דשרה לא מהני כל שום, משום דפורתא שרה. וה"פ, אם בא לכתוב כל שום, עם מרים יכתבנו ולא עם שרה. ואע"ג דתנן [פ"ז ע"ב] כתב חניכתו וחניכתה כשר, פי', שם חניכה של משפחה. התם לא הזכיר השם המובהק כלל, אבל היכא דבא להזכיר השם המובהק וכת' מה דקרו פורתא ושבק העיקר לא מהני כל שום, דדמי למזויף מתוכו דלא מהני עידי מסירה אע"ג דאי לא חתימי כלל כשר. ולפי זה שפירשתי ה"ה גבי שם עירו יש לומר כן. אם דר בסורא ונולד בנהרדעי, וקורין לו פלוני דמסורא ופלוני דמנהרדעי, וגם בסורא וגם בנהרדעי נקרא בשניהן, סגי לה בחדא, בסורא או בנהרדעי, דשניהן ידועין לכל וליכא למטעי, כמו יוסי ויוחנן שפירשתי. ואם בסורא קורין פלוני דמסורא ונהרדעי, אי נמי זימנין בהאי וזימנין בהאי, רק דלא ליהוי פורתא, ובנהרדעי בשם פלוני דמנהרדעי גרידא [כותבין פלוני דמנהרדעי], ולא לסורא. ואין חילוק בין יש לאיש שני שמות, בין יש לעיר שני שמות, בין אם האיש והאשה מכונים על שם שני עיירות דממדינ' פלו' ומדינת פלו', אבל לעיר אין שני שמות, הכל דרך אחד וטעם אחד לכולם כדרך שפירשתי. הילכך אם מפרשי' שם עירו לידה ודירה, היכא דנקרא בשניהם כשר הגט בחדא מינייהו וכל שום וחניכה. ואם פורתא קרו (לה) [ליה] בחדא מינייהו לא יכתוב אותו דפורתא וכל שום. ואין הדעת מכרעת לפרש שם עירו לידה ולא דירה, דיותר רגילות לקרות על שם הדירה. ואם רגילים לקרותו על שם שני שמות, שדר בשכבר, כתב ר"ת משום לזות שפתים מזכיר שניהם. ומיהו נ"ל דאם רגילות בשוה לקרותו בשניהם כשר בחד, וכל שכן דידוע דרובא קרו ליה על שם דירתו שבשעת הגט, כדמשמע גבי ענן מחגרא [יבמות קט"ז ע"א] שכתבו נהרדעי. והא דגרסי' בפ' גט פשוט [קס"ז ע"ב], וניחוש לשני יוסף בן שמעון וכו', עד אין מגרש' נשותיהן אלא זה בפני זה. פי', כדי שיתנו לב ב"ד שבעירם ויכתבו משולשים או סימן כדתנן התם [קע"ב ע"א], ותו ליכא למיטעי בינייהו, וכן פי' רבי' זקיני מ"כ. ואם יערים אחד ויאמר לשלש יבינו ב"ד שיש בן גילו בעיר ויבחנו מי הוא המגרש. והילכך אם תביא גט שאינו משולש ומסומן יבינו ששקר הוא, שאילו נעשה בב"ד היה משולש. ואי אזיל נמי למתא אחריתא ויאמר לכתוב בשמו יוסף לא מהני נמי מהאי טעמא, כיון שאינו משולש ושני יוסף בן שמעון בעיר אחת. ופריך, וניחוש דלמא לא שמיה יוסף ומחזיק לשמיה יוסף, שעתה אין צריך לשלש, ויתננו לאשת יוסף בן שמעון שמסורא. מכאן אין ראייה, כי יש לפרש, אם יוסף נולד וגם דר בסורא הוא ילך לנהרדעי ויאמר, כתבו לי שאני מסורא ואני היום עומד בנהרדעי, ויתננו לאשת יוסף בסורא. והיא תאמר, באותו היום עומדת בנהרדעי הייתי כשנתתה לי הגט. והנה נכתב לידה ודירה, ועל דרך זה תוכל לפרש על לידה גרידא או על מקום דירה גרידא. ומשני, כל שהוחזק בעיר ל' יום, פי' ליכא למטעי, כי מעתה שעמד פה ל' יום זה עיקר מקומו, כדאיתא בהשותפין [ח' ע"א], ואין כותבין, פלוני דמסורא וקאים היום בנהרדעי, אלא פלוני דמנהרדעי. ואם יתננו לאשת יוסף דסורא אינו כלום, דידוע לשכיניו שלא עמד פה ל' יום, ואם (לא) [לו] נכתב היו כותבין, יוסף מדסורא וקאים יומא דין בנהרדעי. לא איתחזק מאי, דהשתא על כורחיה כותב, יוסף מדסורא וקאים בנהרדעי, ואין להבחין. ומשני, כגון דקרו ליה ועני. הילכך זה שמו בוודאי ואין לחוש יותר כלל, שאם אין בן גילו בסורא הרי טוב, ואם בן גילו שם כיון שאינם משולשים לא מהני מידי. ואם נפרש נמי שאין צריך כי אם דירה גרידא לכתוב אמרו שפיר, דכשהוחזק ל' יום כותבין רק נהרדעי, ואם ליוסף דסורא נכתב ידוע שסורא מקומו, ולא היה לנו לכתוב כי אם סורא, אבל בדלא איתחזק מזכיר שניהם כדפרישית לעיל. ומכל מקום יש להבחין מכאן דמקום לידה גרידא לא כתבי' בלא מקום דירה, שאם כן מאי תירץ על שהוחזק (שמו) בעיר ל' יום, הלא בשם הלידה כותבין. אלא ש"מ דלכל הפחות דירה יש לכתוב עם הלידה או דירה גרידא. וזה שפירשתי לפי הספרים שכתוב בהן, כל שהוחזק בעיר ל' יום, ולא גרסי', שמו. אבל לפי אותן ספרים דגרסי', כל שהוחזק שמו בעיר ל' יום, אין ראייה כלל, דה"פ, שאז אין לחוש שמא מחזיק לשמי'. ורב זביד אמר רמאה וכו' וחיישי' לדילמא לאו שמיה הוא ואתי לאיקלקולי, כדפרשית לעיל. אבל כי ידעינן שמיה בודאי ליכא קילקול אפי' יש יוסף בן שמעון אחר, כיון שאינן משולשין. ותו לא מידי.
